ממשלה תלויה באוויר
הפאונד שטרלינג עדיין במצב של אי-ודאות לאחר בחירות לא מכריעות. תנודתיות בשוק המניות האמריקאי מתפשטת לשוקי המטבעות. חבילת החילוץ האירופית האחרונה מרחיבה את רשת הביטחון מעבר ליוון וכביכול מקבלת תמיכה גרמנית.
הפאונד שטרלינג עבר שבוע מרגש יותר ממה שהמשקיעים היו רוצים. מרמה של 1.1550 יורו הוא עלה עד 1.1850 יורו לפני שצנח בחמישה סנט ביום חמישי ושישי. קפיצה של שלושה סנט וירידה של שני סנט הוסיפו לעצבנות.
המשקיעים לא התייחסו כלל לנתונים הכלכליים של בריטניה שפורסמו בשבוע שעבר. שיפורים או עליות באישורי משכנתאות, מדדי מנהלי הרכש, מחירי הדיור ומחירי היציאה מהמפעלים עברו ללא התייחסות כמעט וללא התראה. השוק היה הרבה פחות מודאג ממה שכלכלת בריטניה עשתה בעבר מאשר ממי יהיה בשלטון בעתיד.
לכאורה, המשקיעים היו צריכים להיות מוכנים לכך שאף מפלגה לא תשיג רוב מוחלט. בסופו של דבר, סקרי הדעת הצביעו על פרלמנט תלוי מתחילת השנה. אך הם לא היו מוכנים לתוצאה כה דרמטית. וינס קייבל מהליברל-דמוקרטים תיאר את התוצאה כ״סנוקר מושלם״ וראש הממשלה היוצא החליט להישאר בדאונינג סטריט למספר ימים; בסופו של דבר, אף אחד אחר לא דפק בדלת לדרוש כניסה. לא מפתיע שהתוצאה – או היעדרה – הפכה את החיים ללא נוחים עבור הפאונד. השוק קיווה לממשלה נכנסת שמוכנה להתמודד עם משימת הסדרת החוב של בריטניה: מה שהוא קיבל במקום זאת הוא הסיכוי לקואליציה שתווכח על הדרך לביצוע המשימה.
אך לא הבחירות הובילו לתנודתיות העצומה ביום חמישי ושישי, אלא וול סטריט. בפחות משעה ביום חמישי, מחירי המניות בניו יורק צנחו בכמעט עשרה אחוזים. מבחינת נקודות זו הייתה התנועה הגדולה ביותר ביום אחד אי פעם, וההתאוששות שלאחר מכן הייתה מפחידה כמעט באותה מידה. הירידה השפיעה על שוקי המניות ברחבי העולם והמשקיעים נטשו מטבעות ״מסוכנים״, נושאים לביטחון הדולר האמריקאי והין היפני. הרשויות האמריקאיות עדיין חוקרות את הגורם למהומה אך השמועה בשוק היא שדוק מסחר ממוחשבים היו אשמים. ככל שהשוק ירד, הם הפכו להזויים יותר במאמציהם למכור, אפילו דוחפים את מחירן של מניות מסוימות באופן זמני לאפס.
אם המשקיעים לא התעניינו בנתונים הכלכליים של בריטניה, הם כמעט ולא התעניינו יותר בנתוני אירולנד. חלקם היו לא מרשימים. מדד מנהלי הרכש של המגזר התעשייתי בצרפת ירד בעוד שלכולם עלה. מכירות קמעונאיות בגרמניה ירדו ב-2.4% במרץ ומכירות לאזור היורו בכללותן היו נמוכות מעט. חלקם היו טובים. הזמנות מפעלים בגרמניה עלו ב-5.0% במרץ בלבד והתפוקה התעשייתית עלתה ב-4.0%.
אך המיקוד היה בדיוק על רימוני ההלם היווניים וחבילת החילוץ הלא מכריעה. כאשר אזרחי EU מתחילים לרצוח זה את זה ממניעים פוליטיים, השוק נעשה עצבני. עד סוף השבוע העצבנות הזו התפוגגה מעט. למרות שההמונים היווניים עדיין היו שם, נראה יותר סביר שמנהיגי אירופה סוף סוף בלעו את הגלולה המרה והחליטו לעשות משהו לתיקון הכספים המשותפים שלהם. מאוחר בלילה ראשון הם הכריזו על הסכם – בעזרת תרומה קטנה מבריטניה – על רשת ביטחון של 750 מיליארד יורו שתתמוך לא רק ביוון אלא גם בכל מדינה אחרת באירופה שתמצא את עצמה במצב דומה.
כמו תמיד בחילוצים האלה (זה אולי החמישי בתוך מספר חודשים, קל לאבד את הספירה) השטן נמצא בפרטים. השווקים נוטים להיות נלהבים בהתחלה, הופכים מפוקפקים ככל שרשימת התנאים גדלה. המאמץ האחרון נראה יותר סביר מקודמיו מכיוון שיש לו את תמיכת גרמניה (גברת מרקל ספגה ביקורת בבחירות האזוריות אתמול בגלל התמיכה בו) ומכיר בכך שהבעיות של יוון של היום יכולות להשפיע על שאר מדינות קלוב מד מחר.
עם זאת, ובניכוי ציניות, ההסכם של אמש בבריזל נראה הרבה יותר כמו העסקה האמיתית מאשר כל קודמיו. לפאונד היה מעין טרמפ חינם בחודשיים האחרונים שאולי עכשיו מגיע לסיום. ייתכן שהבנק המרכזי האירופי עשוי לרכוש אגרות חוב ממשלתיות יווניות לפני שהבחורים בווסטמינסטר יגבשו עסקה לעיצוב הפרלמנט הבא.
בכל הנוגע לפאונד עצמו, המשקיעים כמעט ולא יודעים יותר הבוקר ממה שידעו לפני שבוע. נראה שמר קמרון צפוי לסיים כראש ממשלה אך אף אחד לא יכול להיות בטוח. אם כן, ואם קואליציית ליב/קון יכולה להכריז על צעדים סבירים להסדרת הגירעון, הפאונד עשוי להתחיל להתאושש. אם מר בראון מנסה להמשיך ללא כל סיכוי לרוב (כי אין לו כזה) הליש״ט יהיה תחת לחץ מחודש. האי-הוודאות הזו משאירה מעט חלופות מלבד להיצמד לגידור משעמם אך זהיר: קוני היורו צריכים לכסות 50% מהצורך שלהם ולסקור את המצב ברגע שצורת הממשלה החדשה תתבהר.
