חתונת כנא: משתה המאתגר את המוסכמות!

הוזמן בשנת 1562 על ידי נזיר בנדיקטיני ממנזר סן ג’ורג’יו מג’יורה בוונציה, ציור ‘חתונת כנא’ הוזמן לקישוט החדר הגדול של המנזר. החוזה קובע באופן מפתיע כי הצייר שלו, פאולו ורונזה, ‘רשאי לכלול כמה שיותר דמויות כפי שניתן יהיה לכלול בציור’. לאחר שהפך למורשת צרפתית בעקבות המסע האיטלקי הראשון של נפוליאון וחתימת חוזה קמפו פורמיו, רכש אותו המוזיאון המרכזי לאמנויות – כיום הלובר – בשנת 1798. הסתכלות לאחור על המאפיינים של יצירה מלכותית בכל מובן.

יצירת מופת של מימדים יוצאי דופן לסיפור מופלא

יצירתו של פאולו ורונזה אינה מפסיקה להפתיע, קודם כל דרך המימדים שלה: 6.77 על 9.94 מטרים, מה שהופך אותה לאחת היצירות המרשימות ביותר באוספי הלובר, או אפילו בצרפת.

בתוך הגודל הזה יש לא פחות מ-130 דמויות צבעוניות בהירות. הסצנה המתוארת היא פרק מהברית החדשה. ישו ואמו מרים הוזמנו לחתונה ותופסים את מרכזה במקום הצעירים הנשואים, מוקפים בתלמידים, נסיכים ואצילים, אנשי עם ומשרתים. הצעירים הנשואים נמצאים יושבים – מודחים? – בקצה השולחן.

בדיוק בהזדמנות זו ישו, כשהילתו הבוערת מעל ראשו, מבצע את נסו הראשון: הפיכת מים ליין כשהמים נגמרים. בחלק הימני התחתון של הציור ניתן לראות את המשרת מרוקן יין מכד אבן שבדרך כלל מלא במים, לכד שמיועד ליין. מנהל הבית, הלבוש באלגנטיות במשי, מביט בחוסר אמונה בכוסו המלאה ביין שהוגשה לו על ידי עוזר החשבונאי שלו, המזוהה במקל האדום שלו. הוא יודע היטב שלא שילם עבור היין הזה.

אנכרוניזם היה נפוץ באותה תקופה, ואנו מוצאים את ישו בסביבה ומוקף בדמויות האופייניות למאה ה-15. ביניהן ניתן לזהות בני תקופתו של האמן, כמו הציירים טיציאן ובסאנו.

אתגר פרשני

במבט ראשון, נראה שיצירתו של פאולו ורונזה נועדה לזעזע את המוסר הנוצרי. הנוכחות של ישו ומרים בתוך קהל מגוון וצבעוני מעלה שאלות לגבי הכבוד המוענק להם, ולו רק בגלל שהיצירה הייתה מיועדת לחדר המשותף של מנזר.

לימוד מעמיק יותר מגלה שישו הוא אכן מרכז הסצנה כולה, והדמות היחידה שמביטה ישירות בצופה עם מבט מלא בהרהור עמוק. כל הקווים המתכנסים בציור חוזרים לישו, במרכז אך כאילו מחוץ לסצנה, צופה שמעלה שאלות על הקשר שלנו למצב, אפשר לדמיין.

הצייר גם כיבד, מבחינת הצורה, את האמונות הדתיות: אם האורחים בצד שמאל מתענגים בשפע, הנזירים בצד ימין יש להם צלחות ריקות וכנראה לא אכלו הרבה, הוכחה שהם לא נכנעו לחטא הגרגרנות.

לבסוף, השמיים תופסים מקום נרחב בציור, כאילו לסמן שהעיקר נמצא במקום אחר מאשר בחגיגות העולמיות. הצעירים הנשואים, שנראים קפואים בין שאר האורחים בהתרגשות, עשויים להעלות את השאלה של נוכחות האהבה האמיתית בחיוכים המוחלפים בין אורחי הסצנה. אפשר לחשוב על גינוי של שטחיות והזמנה לחזור לדברים הפשוטים.

סמל הכוח והדעיכה

ונציה הייתה באותה תקופה המקום המעודן ביותר במערב, ופאולו ורונזה נראה גם מעוניין להדגיש זאת, דרך החגיגה המפוארת אך לא רק.

מרכז מסחר ימי בים התיכון ושער למזרח, יצרנית כלי הזכוכית העדינים ביותר, כל פרט בסצנה מדגיש את שיא הכוח של ונציה. כך נוכחים במשתה דמויות לבושות בטורבנים, תוכי, משרת אפריקאי, המעידים על ההשפעה הרחבה של העיר. כלי הזכוכית ממורנו המחזיקים את היין המופלא נראים עדינים מאוד.

כמו כן ניתן לשים לב, בין המוזיקאים הנוכחים בקדמת התמונה ושאולי מייצגים את פאולו ורונזה עצמו ואת אחיו הצעיר, מוקפים בציירים הוונציאנים שהוזכרו לעיל, פרטים נוספים המרמזים על הדעיכה של ונציה שכבר החלה באותה תקופה.

שעון החול שמתרוקן נראה כסמל לכך שהחגיגות המפוארות צריכות להסתיים בקרוב. לגבי הכלבים, הם נראים כסמל של מלנכוליה.

על ידי שילוב הפרשנות הזו עם נסו של ישו, אפשר לחשוב שכנא הוא נקודת המוצא המובילה לאסון: סוף העליונות הוונציאנית במאה ה-15, והצעד הראשון שמוביל לצלב עבור ישו ברגע שהפגין את כישרונותיו המופלאים.

ממוקם באותו חדר כמו המונה ליזה בלובר, ‘חתונת כנא’ נראית כיצירה מרכזית עבור כל הנצרות. שחזור לאחרונה – שבוצע באתר כפי שהמימדים של הציור הפכו כל הובלה לעדינה – החזיר את כל הדרה.