ליל הכוכבים של ואן גוך, יותר צבע מאשר חושך

עבור חלקם, היא מייצגת את יצירת המופת הגדולה ביותר שלו. אחרים עשויים גם לחשוד שה_ליל הכוכבים_ משקף את הקשיים הפסיכולוגיים שחווה ואן גוך, שהובילו להתאבדותו בגיל צעיר של 37.

דבר אחד בטוח: יצירה פוסט-אימפרסיוניסטית זו אינה משאירה אף אחד אדיש, שכן היא מעבירה חזון של הלילה יותר שלווה מהרגיל, כאילו מדובר בהזמנה להתבוננות ומדיטציה. במקביל, אולי הצייר מסיר את עצמו מהרישום שלו, מרגיש כזר לחיים המתפתחים בתוכו – או לעולם בכלל. כדאי לציין ששתי יצירות של “ליל הכוכבים” נוצרו על ידי האמן, הראשונה ב-1888, שעליה נדון כאן, והשנייה בשנה שלאחר מכן.

ואן גוך, מקסים מהכוכבים

וינסנט ואן גוך נולד אפוא ב-1853 ומת ב-1890 בזרועותיו של אחיו תיאו, לאחר שירה בעצמו בחזה וסבל במשך יומיים בסוף יולי. שנתיים קודם לכן, הגעתו לארל בפברואר 1888 הובילה את האמן ככל הנראה להתעניין במיוחד בלילה ולשקול לחמש על בד את מה שראה כיופי בו.

מספר כתבים מעידים על התעניינות זו בחודשים שלאחר מכן. לאחיו תיאו, הוא הצהיר שהוא רוצה “ליל כוכבים עם עצי ברוש או, אולי, מעל שדה חיטה בשל”. לחברו הצייר אמיל ברנרד, הוא הביע תסכול: “אבל מתי לבסוף אצייר את שמי הכוכבים, הציור שתמיד מעסיק אותי?” לאחר מכן, במכתב לאחותו וילהלמינה, הוא הצהיר: “עכשיו אני בהחלט חייב לצייר שמי כוכבים. לעתים קרובות נדמה לי שהלילה צבוע אפילו בצבעים עשירים יותר מהיום, צבוע בסגולים, כחולים וירוקים האינטנסיביים ביותר. כאשר מקשיבים, רואים שכוכבים מסוימים הם בצבע לימון, לאחרים יש ורוד, כחול, אש של פעמוני כחול. ובלי להרחיב עוד, ברור שלצייר שמי כוכבים זה בכלל לא מספיק לשים נקודות לבנות על כחול-שחור”

יצירה שנותנת צבע ללילה

ההערכה ששיתף עם אחותו במכתב זה הובילה את ואן גוך לפעול בספטמבר 1888. בחר בחוכמה מקום על גדות הרון שאפשר לו ללכוד את השתקפויות תאורת הגז על פני מימי הנהר, והעביר את צבעי הלילה שהבחין בהם. אלה היו בעיקר גווני כחול: כחול פרוסי, אולטרה-מרין או קובלט. השמיים הבהירים באופק, מוארים על ידי העיר, התכהו לקראת הרקיע. לגבי הכוכבים שתוארו, הם נצצו כיהלומים, וחלקם יצרו צורה קלה לזיהוי: הדובה הגדולה.

אורות העיר הופיעו בכתום על פני המים, חותכים בחדות דרך החושך ומעניקים חיים לפנורמה. זוג על הרציף חיזק את הרושם של שלווה הנובע מהכל ותרם להפוך את הלילה לזמן רומנטי ועדין, ולא לנושא לדאגה.

המרחב המשמעותי שניתן לשמי הלילה עשוי גם לעורר את הזעירות של בני האדם מול עוצמת השמיים. אותה תצפית ניתן לעשות לגבי רוחב הנהר. העיר מופיעה רק כפס דק, חיי אדם חולפים. בכל מקרה, הציור נראה פחות חשוך מיצירות אחרות העוסקות בלילה באותה תקופה, כמו “ליל קיץ” שהושלם ב-1890 על ידי וינסלו הומר.

גורל הציור

לסיפור הנוסף, השקט הים-תיכוני המוחלט הנובע מבד הציור אינו דומה לאי-שקט המאכלס את מחשבות הצייר. בדצמבר 1888, הוא איים על גוגן בסכין גילוח, לפני שהפנה אותה כלפי עצמו כדי לחתוך את אוזנו.

ברגע שהושלם, “ליל הכוכבים” הוצג לראשונה ב-1889 לצד ציור נוסף של ואן גוך, האירוסים, בתערוכה השנתית של ה Société des Artistes Indépendants בפריז. תוכלו למצוא אותו היום, עדיין בבירה, במוזיאון ד’אורסה.

וינסנט ואן גוך הותיר אחריו ייצור מרשים של 900 ציורים ו-1,100 רישומים וסקיצות. עם מותו, אחיו ירש הכל, ואז אשתו כשהוא מת, יוהנה בונגר-ואן גוך. בעוד שלאוסף לא היה אז ערך שוק גבוה, יוהנה וחוגו של ואן גוך הקדישו את מרצם להפוך את הכישרון שלו למוכר, ומכתביו פורסמו לראשונה בכתבי עת, ולאחר מכן בצורת ספר.

הפנורמה שוואן גוך קבע לפני למעלה מ-130 שנה ב“ליל הכוכבים” עדיין קיימת היום. תצלום מעיד על כך, שדומה באופן מדהים לציור. אז כדי להתפעל מהיצירה, שתי אפשרויות פתוחות בפניכם: לבקר במוזיאון ד’אורסה, או בגדות הרון!