פסחא בצרפת

פסחא הוא חג נוצרי. הוא מציין את תחייתו של ישו ונחשב לחג החשוב ביותר של הנצרות. בצרפת, יום שני שלאחר יום ראשון של פסחא הוא יום חג רשמי. אבל מהם מקורותיו של החג הזה? כיצד הוא מצוין בצרפת ובמדינות אחרות?

בקרב הנוצרים, החגיגה הראשונה של פסחא מתוארכת למאה השנייה. הוא מציין את הסעודה האחרונה, הארוחה האחרונה של המשיח עם 12 השליחים, את הפסיון, את האירועים המספרים על מותו ועל תחייתו. אם פסחא נכתב ברבים, הרי זה כדי להבדיל את עצמו מחג הפסח היהודי, המציין את מעבר ים סוף על ידי עם ישראל. הריבוי עשוי גם לרמוז לשלושת האירועים הנ“ל.

אם בצרפת יום שני של פסחא הוא יום חג רשמי, הרי שאין הדבר כך בכל מקום. במדינות עם קהילות נוצריות גדולות כגון ברזיל, ארגנטינה, מקסיקו או אזורים מסוימים בספרד, יום החג הרשמי הוא יום שישי הטוב. זה “יום שישי הטוב” מתאים ליום צליבתו של המשיח. בצרפת, פעמוני הכנסייה מפסיקים לצלצל מיום חמישי עד שבת. המיסה המסורתית ביום ראשון היא אחת החשובות ביותר בשנה.

המסורות העממיות הקשורות לפסחא משתנות בהתאם לאזורים. הדבר נכון במיוחד לקינוחים המוכנים להזדמנות זו. בדרום-מזרח צרפת, מכינים את couve crestoise, עוגיית חמאה בצורת סבלה עם ריח של תפוז. באופן כללי, נהוג להכין טלה צלוי לארוחת צהריים ביום ראשון, לאחר מיסת פסחא. באיטליה, ה-Campanare della Nonna בצורת פעמון, סל או דג, מעליו ביצה, הוא עוגיה סטנדרטית שנותנים לאהובים. אוכלים גם Colombe, בריוש מצופה קרם לבן ושקדים. לבסוף, ברוסיה, קוליץ’, בריוש העשוי מחמאה ופירות יבשים, ופשקה, תערובת של גבינה לבנה ופירות מסוכרים.

המנה הפופולרית ביותר לפסחא היא ביצי שוקולד. בדמיון הגרמני, הן מביאות את ארנב הפסחא, ה-Osterhase. למסורת זו הוקדשה תשומת לב מסחרית רבה. בארצות הברית, ארנב הפסחא הפך לחלק מהתודעה הקולקטיבית כארנב המביא שוקולדים בצורת ביצים, פעמונים, ארנבים או אפילו דגים לילדים.

במדינות אורתודוקסיות, ביצים נחלפות ויש להן סמליות אמיתית. הביצה הצבועה הראשונה נחשבת לשומרת הבית ולכן נשמרת בביטחון. ביצים נצבעות ואז, לאחר הסרת השעווה, נוצרים דפוסים.