ריקוד ב-Bal du Moulin de la Galette בזכות רנואר!

כל מבקר במוזיאון d’Orsay שמוצא עצמו לפתע עם רצון לטבילת קהל, יכול פשוט לשקוע בהתבוננות ב-Bal du Moulin de la Galette. יצירה זו שנוצרה על ידי אוגוסט רנואר ב-1876 מציעה גם חוויית רגיעה, זו של אחר הצהריים של יום ראשון בגינגואט: סצנה אופיינית מסוף המאה ה-19 במונמארטר. מבט מקרוב על המגע הנהדר של הצייר האגדי, שמוצא את מקומו באחד המוזיאונים הפנטסטיים ביותר של פריז.

ציור, המנון לשמחה

אם מסעדת Moulin de la Galette עדיין קיימת, היא בוודאי השתנתה מאוד מאז שרנואר השתמש בכישרונו כדי להציג אותה בפורמט מכובד של כ-1.31 מ’ על 1.75 מ’. המקום – מבנה גדול דמוי מחסן – קיבל את שמו מלחמי השיפון שיוצרו במקום, הנקראים “galettes”, ומהטחנה שממוקמת ממש לידו. האווירה החגיגית ללא ספק נבעה גם מהפריזאים הרבים שאהבו לדון או לרקוד שם בימי ראשון.

מעבר להנצחת כמה מחבריו שהיו נוכחים בסצנה, הצייר שאף בבירור לתמלל את האווירה השמחה והטבעית של מקום ציבורי פופולרי זה, המייצג את אורח החיים במונמארטר בתקופתו ומשתתף בתחילת עידן הפנאי. יש קהל ואפקט התנועה, של חיים הרוחצים באור טבעי ומלאכותי כאחד, מועבר באמצעות תווים צבעוניים ותוססים.

היצירה בנויה היטב סביב אלכסון המפריד בין הרקע לקידמה ובין הרקדנים לשותים, מה שהוא הישג בפני עצמו בהתחשב במספר המשמעותי של הדמויות המיוצגות. האור המגוון, כאילו רוקד ומתגשם בכתמים צהובים, כחולים וורודים, נראה אם כן עובר דרך עלוות העצים ומסייע להאיר את הסצנה לצד החיוכים הברורים על הפנים. במקום להשתמש בטשטוש כדי להבחין בעומק הציור, רנואר הציב לעצמו את המשימה להקטין בהדרגה את גודל הדמויות וכן את המבנים, שיכולים ליצור מישור שלישי.

שתי פרטים מיוחדים בולטים: השולחן בקידמה, המורכב מבאי המקום הקבועים וחבריו של רנואר כמו הציירים נורבר גונוט ופראנק-למי, וזוג הרקדנים בצד שמאל, שנראה כאילו מפסיק את הריקוד כדי להביט בצייר ובכך בצופה.

לבסוף, יש לציין שהציור מופיע מסומן, בזכות הדמויות שגופן חסר חלקית בצדדים שמאל וימין. מסר הצייר ברור: הוא לכד רק חלק מהמציאות ובכך מוקיר את גדולת האירוע המיוצג.

רנואר, אמן אגדי אך מיוסר

נולד ב-1841 בלימוז’, אוגוסט רנואר חי עד גיל 78 מכובד, לפני שנפטר (ב-1919) בקאן-סור-מר. אם סבל ממחלת החיסונית הנפוצה ביותר בצרפת, דלקת מפרקים שיגרונית, האמן לא נכשל ומציג אוסף מגוון של יצירות, בסך הכל כ-4,000 ציורים!

ואם מבחינת ציור, רנואר מותיר לנו מורשת מרשימה של עירומים, דיוקנאות, נופים, נופי ים, טבע דומם וסצנות ז’אנר, האיש היה גם אמן פסטל, חרט, ליטוגרף, פסל ומאייר.

הוא הילד השישי מתוך משפחה של שבעה ומגיע ממשפחת פועלים, עם אב חייט ואם תופרת. בגיל 13, משפחתו הגיעה לפריז ואוגוסט רנואר החל להתאמן כקישוטאי בבית המלאכה לכלי חרסינה Lévy Frères & Compagnie. הוא גם למד שיעורי ערב בבית הספר לציור ואמנויות דקורטיביות במשך 18 שנה, לפני שעבר את בחינת הכניסה לאקול דה בו-אר בפריז ב-1862 והצטרף לסטודיו של שארל גלייר, שם פגש את קלוד מונה, פרדריק באזיל ואלפרד סיסלי.

קריירת הציור שלו מסומנת על ידי התחלות מעורבות, עם יצירות שהתקבלו בסלון אך לא תמיד זכו לשבחי המבקרים – יש לציין בכל זאת שציורו Lise à l’ombrelle שהוצג ב-1868 התקבל בברכה על ידי מבקר צעיר בשם אמיל זולא. הליז המוזכרת, בשם טרהו, הייתה מאהבת שלעתים קרובות שימשה כדוגמנית עבור רנואר וגם נתנה לו שני ילדים, פייר וז’אן, שנולדו ב-1868 וב-1870 בהתאמה.

קריירתו לקחה תפנית מכרעת במהלך שהייה עם מונה בלה גרנויאר, באי קרואיסי-סור-סן, שם צייר בחוץ, למד את משחקי האור ולבטל את השחור כדי לייצג צללים. זו הייתה תחילת תקופת האימפרסיוניזם שלו, שממנה Bal du Moulin de la Galette הוא אולי היצירה המשוכללת ביותר, בעקבות גינגואט הנהר שהוצגו על ידי האמן ב-1869 ומדגימות את שליטתו בטכניקות הקשורות לתנועה זו.

עם זאת, סביב 1880, הקנבסים של רנואר כבר לא נמכרים והאמן מחליט לעזוב את עולם האימפרסיוניזם (והתערוכות) כדי להציג שוב בסלון הרשמי. הוא מצליח להתפרסם ומקבל מספר הולך וגדל של הזמנות, בעיקר לדיוקנאות. הוא קובע את סגנונו החדש המבוסס על אפקטי קו, הניתן לזיהוי ביצירות מפורסמות כמו Déjeuner des canotiers שנצבעו בין 1880 ל-1881. אלין שריגו מופיעה בסצנה זו, שתהפוך לאישתו של אוגוסט רנואר ב-1890 ותלד לו שלושה ילדים נוספים.

סגנון האמן ישתנה בעשורים הבאים, בהתאם למסעותיו והשראותיו. הוא רכש בית באסואי ב-1896, שהפך לסטודיו רנואר. כל המשפחה התאספה שם באופן קבוע עד לפטירת הצייר ב-1919. בעיות בריאות יסמנו את עשרים השנים האחרונות של חייו, בין היתר בגלל נפילה רעה מאופניים ב-1897 אבל גם בגלל מחלתו. מצד שני, האמנות שלו הייתה בבריאות טובה ומעל לכל, נמכרה היטב.

לפני מותו, הוא יכול היה לבקר במוזיאון הלובר פעם אחרונה ולהתבונן בכמה מיצירותיו מהתקופות הקשות. יש לציין שמוזיאון רנואר ממוקם בקאן-סור-מר, שם בילה את שנותיו האחרונות.

מילה על מוזיאון d’Orsay

לאחר שהוצג עד 1894 באוסף הפרטי של גוסטב קאייבוט, Bal du Moulin de la Galette נהנה מתערוכה במוזיאון לוקסמבורג ולאחר מכן בלובר, לפני שהופקד במוזיאון d’Orsay ב-1986 בעת השקתו.

ההעברה הגיונית, מוזיאון d’Orsay מציג את אוסף האימפרסיוניזם והפוסט-אימפרסיוניזם החשוב ביותר בעולם, עם כמעט 1,100 ציורים, לצד כ-3,600 יצירות אחרות. ניתן למצוא שם כמה יצירות מרתקות כמו Déjeuner sur l’herbe של מאנה, Les joueurs de cartes של סזאן או אפילו La Petite Danseuse de quatorze ans של דגה.

מוזיאון d’Orsay מרחיב את האוספים שלו הרבה מעבר לציור, ותוכלו להתפעל משפע של אובייקטים של אמנויות דקורטיביות מהתקופה 1848-1914, מוצגים מחוץ להקשרם למעט חדר האוכל שרפנטייה מ-1900. האוסף מעיד על ההשפעה של המהפכה התעשייתית על ייצור האובייקטים, במיוחד הדקורטיביים.

פיסול לא נשכח, עם 1,598 יצירות מוצגות במבנה. עושר זה מוסבר בין היתר על ידי העובדה שהמאה ה-19 ראתה ייצור פסלים מתפוצץ לבקשת הבורגנות שרצתה לקשט את בתיהם ושל פוליטיקאים המעוניינים לעגן אמונות. העולם פנה רק לאחר 1945, שראה ירידה ברורה בעניין למעט כמה אמנים מוכרים כמו רודן. בחללים מתאימים ומסודרים למטרה זו, מוזיאון d’Orsay מאפשר להחזיר לאור הרבה יצירות שנשמרו זמן רב במאגרי הלובר, מוזיאון לוקסמבורג או המדינה.

אל נשכח את למעלה מ-45,000 התצלומים המוצגים גם במוזיאון יוצא הדופן הזה, המציעים מקום בכיר ליצירות של כישרונות כמו אדואר בלדוס, כריסטיאן בראר, לואי-ז’אק-מנדה דאגר או אפילו סלין לגוארד.

ביקור במוזיאון d’Orsay יכול אם כן להיות מונע מרצונות רבים, הודות למגוון היצירות המוצגות. Bal du Moulin de la Galette מהווה בכל זאת יצירת מופת ובפני עצמו, סיבה להגיע לשם. למען הסיפור, כאשר היצירה הוצגה ב-1877 בתערוכה האימפרסיוניסטית השלישית, מבקר האמנות ז’ורז’ ריבייר, המיוצג בעצמו בסצנה של Bal du Moulin de la Galette, הכריז על הישג חברו כ“עמוד היסטוריה, אנדרטה יקרה של החיים הפריזאיים, של דיוק קפדני”. מצאו אותה במהירות בקומה העליונה של מוזיאון d’Orsay, בחדר 32!