שלושה ימים בקוט ד'אזור מאת ג'ים ביאטי

הרעיון של סוף שבוע ארוך בריוויירה הצרפתית יכול רק לקסום. עם זאת, הייתי מודאג שהר הגעש האיסלנדי עלול לקלקל את המסיבה. למזלנו השמיים היו בהירים ולאחר טיסה קצרה, התקבלנו בנוף המרתק של ניס - הרי האלפים הנמוכים, הים והעיר עצמה ממוקמת בנוחות ביניהם. לאחר השכרת רכב ללא טרחה, יצאנו ליעד הראשון שלנו: האלגנטית סן טרופז, דרך הכביש המהיר החדש. נראה שהתמזל מזלנו להיות בזמן פסטיבל הארלי דוידסון אירופה 2010 שמתקיים במפרץ סן טרופז, מה שאומר שהיינו צמודים (ונעקפנו) על ידי אופנועים רועמים לאורך הדרך.

ברגע שהגענו לסן טרופז, החלטנו לטעום מהמאכלים המקומיים מהים ולצפות במטיילים אחר הצהריים, מה שהוביל אותנו למרינה. לא התאכזבנו, שתינו עם פיצה מפירות ים יבשה ופירותית של רוזה. עכשיו שהתמלאנו, יצאנו לאורך החוף, טיילנו סביב פורט גרימו וסנט מקסים. הראשונה ידועה כעיר בילויים פרטית של לגונה, מלאה בתעלות מים, יאכטות ובתים בסגנון פרובנסלי מוקפד. יצירת מחשבה של אדריכל מאלזacia שרצה לשחזר את האווירה של ונציה, העיר רק צמחה מדיונות החול בשנות ה-60. הבעלים כאן עשירים במיוחד, וכוללים את ג’ואן קולינס. סנט מקסים, שלעיתים מכנים את השכנה הענייה והפחות אופנתית של סן טרופז, הייתה הפתעה נעימה. הרחובות המוצלים היו שווים ביקור, כולל הכנסייה מהמאה ה18, חזיתות צבעוניות, סמטאות רוכבות וכיכרות רבות עם מזרקות.

כמובן שקנינו מזכרות. אמרו לי שבאזור אף פעם לא רחוקים יותר מ-20 דקות ממגרש גולף! זה טוב, שכן זה ספורט כל כך פופולרי ואני, מצדי, לא הייתי רוצה שיהיו יותר מדי עיניים שצופות בי בזמן שאני מוציא את הכדור שלי מעוד בונקר.

כבר היה מאוחר, והחלטנו לחזור למלון שלנו בניס, דרך המסיב Esterel, רכס הרים סלעי לחוף. עם זאת, היה כבר חושך מדי מכדי לראות הרבה בשלב זה והחלטנו לחקור עוד ביום שלמחרת.

היום השני הוקדש לביקור בפרויקטים של בנייה חדשה. באנטיב בדקנו את Perle de Jade Residence ואת The Antibes-les-Pins Residence שהושלם ומתהדר בעיצוב עכשווי ונופי ים מרהיבים. בניס ראינו את Jardin Pastorelli Development של דירות ובתים עירוניים, הממוקם בלב העיר העתיקה של ניס אבל עדיין מרגיש שקט להפליא בפנים. בדרך לסן רפאל החלטנו להסתכל טוב יותר על הEsterel, שוב התפעלנו מיופיו הפראי והבלתי נגוע, עם צוקים אדומים רועדים שנכנסים לים וצמחייה ירוקה שופעת.

בבוקר שבת החלטנו לקום מוקדם ולנצל את השוק המקורה Marché Provencal באנטיב. כאן מוצאים את התוצרת הטרייה ביותר שראיתם אי פעם, חסילונים, לנגוסטינות, סרטנים, עגבניות, פלפלים (שניהם אדומים הרבה יותר מהסוג החיוור שמוצאים בסופרמרקטים כאן), קישואים (גדולים מכל אלה שראיתי אי פעם), לימונים, סלטים, עשבים טריים ותבלינים בשקים צהובים, וזיתים, ממולאים במגוון מרכיבים משכרים - שום, אגוזים, פלפלים, אנשובי או מוכנים במרווה ולבנדר. אפילו הבחנו בידוען, כדורגלן הוולשי רובי סאבאז’, שוטט בין הדוכנים עם אשתו.

מכיוון שהיינו באנטיב, החלטנו לבקר במוזיאון פיקאסו בארמון גרימלדי שם ראינו את המרהיב “Joie de Vivre”, המנציח את האושר שחזר (לאחר מלחמת העולם השנייה), ואת האור הים תיכוני הקורן.

בהמשך לנושא האמנותי, המשכנו לולאוריס, מערבית לאנטיב, שם חי פיקאסו במשך שבע שנים. הוא כמעט לבדו הביא לרנסנס של תעשיית הקרמיקה של ולאוריס ונוכחותו מורגשת ומתעוררת כל הזמן (הותר לו לקשט את הקפלה בעיר ויצר פסל ברונזה לילדים המקומיים לטפס עליו בכיכר de la Liberation).

ביוט הייתה היעד הבא במפתנו, מרכז קרמיקה לשעבר אבל כיום ידוע בזכות הבונאים שלו ומוצרי הזכוכית המבעבעת. המפעל פתוח לקהל הרחב כל השנה שרוצה לראות את הבעלי מלאכה יוצרים את יצירות המופת שלהם. בהמשך לקו האמנות והמלאכה, יצאנו לדרך 25 דקות לעיר גראס, בירת הבושם העולמית. יש הרבה בתי מרקחת ישנים שאפשר לבקר בהם אבל לא היה לנו זמן. עדיין, אפששר לשוטט ולהתבונן לפי רצונך בין המבנים מהמאות ה17 ו18, מתחת למנהרות קמתות, מעל ומתחת למדרגות עתיקות ואז להיתקל בהפתעה בכיכר עם מזרקה בת שלוש קומות, קתדרלה או מגדל שמירה.

בדרך חזרה מגראס החלטנו לעצור בואלבון, עיירה ציורית ששומרת על אווירה משפחתית וכפרית. ישבנו בכיכר ושתינו משקה חם של קפה שוקולד, טעים להפליא, בזמן שצפינם בעולם עובר - ילדים משחקים, הורים שותים יין וצופים, תיירים כמונו נהנים מקרני היום האחרונות.

הארוחה האחרונה של הטיול התקיימה באנטיב, והתענגנו על איולי פרובנסל - ירקות (גזר, תפוחי אדמה, שעועית ירוקה) עם דג מוגש עם רוטב האיולי, גן עדן לאוהבי שום כמונו, אבל לא כל כך נעים לכל מי שנמצא במרחק כמה רגליים מאיתנו. אחר כך הלכנו לאורך חוף ז’ואן לה פן שבאמת מתעורר כשהשמש שוקעת, עם התערובת המשכרת של קזינו, מועדונים, מוזיקה חיה וקניות מאוחרות. צפינו באנשים היפים חולפים לידנו בזמן ששתינו בירה, היה קשה לדמיין שתוך 24 שעות נחזור לאקלים פחות ים תיכוני, מתכננים שבוע נוסף במרוץ החולים.

בשלושה ימים ראינו הרבה, ובכל זאת רק בקצרה. מה שהכה אותי במיוחד היו פשוט הצבעים - הכחול של הים (זה לא נקרא בכדי קוט ד’אזור), העיר העתיקה המרתקת של אנטיב עם צהובים, אדומים, ירוקים; יפה אבל לא יותר מדי. ואז יש את התרבות - למרות כל המתרחצים וקהל הג’ט סטינג, קוט ד’אזור היא גם מקום של יצירתיות ואמנות מוחלטת, מפרפומריה ועד כלי זכוכית, מפיקאסו ועד קרמיקה, זה באמת משתה לחושים.

אם אתם עדיין לא בטוחים היכן לקנות בקוט ד’אזור, ושוקלים את היתרונות והחסרונות של ניס, אנטיב, קאן או כל עיר אחרת, אל תהססו ליצור קשר.

ג’ים ביאטי קו ישיר: 020 7428 4915 [email protected]