Mona Lisa, יצירת מופת של הרנסנס האיטלקי
היא עוררה ויכוחים אינסופיים (וצבע), כבשה עיניים רבות: מי לא שמע לפחות על המונה ליזה, ציור הידוע של המאה ה-16 בעל ההכרה העולמית? ההיסטוריה שלה וזו של יוצרה ממשיכים לרתק חובבי אמנות ומומחים כאחד. מוצגת במוזיאון הלובר, היא ממשיכה למשוך מספר גדל והולך של מבקרים הנחושים להעריץ את יופייה ואיכות הביצוע שלה. הצצה מקרוב בציור שעדיין מעורר תשוקה רבה.
היא עוררה ויכוחים אינסופיים (וצבע), כבשה עיניים רבות: מי לא שמע לפחות על המונה ליזה, ציור הידוע של המאה ה-16 בעל ההכרה העולמית? ההיסטוריה שלה וזו של יוצרה ממשיכים לרתק חובבי אמנות ומומחים כאחד. מוצגת במוזיאון הלובר, היא ממשיכה למשוך מספר גדל והולך של מבקרים הנחושים להעריץ את יופייה ואיכות הביצוע שלה. הצצה מקרוב בציור שעדיין מעורר תשוקה רבה.
77 x 53 סנטימטרים של מסתורין ומשיכה
תעלומות רבות מקיפות את ההיסטוריה של ציור שמן זה. ראשית, בנוגע לתאריך יצירתו: סביר להניח שהושלם במספר שלבים, בין 1503 ל-1506 ואולי אף מאוחר כ-1519 לפי חלקם. לאחר מכן, בנוגע לזהותה של מונה ליזה. השם נגזר מליזה ג’רארדיני הפלורנטינית, אישתו של הסוחר הפלורנטיני פרנצ’סקו דל ג’וקונדו, שלדברי המקורות הזמין פורטרט של אשתו מליאונרדו דה וינצ’י. אולם גרסה אחרת מזכירה את ג’וליאנו דה מדיצ’י, שליט הרפובליקה הפלורנטינית: הדמות הנשית שצוירה הייתה אחת מפילגשיו. בכל מקרה, בהזמנתו של המלך פרנסואה הראשון נסע ליאונרדו דה וינצ’י לשאטו דו קלו לוסי, והביא עמו את המונה ליזה. המלך רכש אותה ב-1518.
כמעט ארבע מאות שנים מאוחר יותר, ב-1911, נגנבה יצירת המופת מהלובר על ידי וינצ’נזו פרוג’ה, ולקח שנתיים לראות אותה חוזרת למוזיאון. האשם האיטלקי פעל לטענתו מתוך פטריוטיות. ההרפתקה הזו של המונה ליזה, עם זאת, סייעה להגביר את הפופולריות והתהילה שלה ברחבי העולם.
מעבר למוצאה, המאפיינים הטכניים של המונה ליזה המשיכו לרתק אמנים רבים לאורך ההיסטוריה. אכן, ליאונרדו דה וינצ’י השתמש בשיטות מרשימות ליצירת אחת היצירות הנחקרות ביותר בעולם. הפורטרט ממוסגר באופן שהיה מודרני מאוד לתקופה, והאפקטים האופטיים מובילים את הצופה להאמין שמונה ליזה לא מורידה מהם את עיניה. טכניקת הספומאטו, “מעושן” באיטלקית, שהומצאה על ידי ליאונרדו דה וינצ’י, הכוללת שכבות צבע מרובות, יוצרת את המראה המעורפל והפרספקטיבה העדינה שכולם יכולים לצפות בה בהתפעלות מהיצירה.
ליאונרדו דה וינצ’י: אמן בעל פנים רבים
נולד ב-1452 בוינצ’י (טוסקנה), בנם של אישה איכרה ונוטריון, סבו וסבתו מצד אביו גידלו את ליאונרדו דה וינצ’י עד גיל 10. אביו הרשם אותו בפירנצה ל“סקואולה ד’אבקו” (בית ספר איטלקי שתוכנית הלימודים שלו התמקדה בעיקר במתמטיקה ואלגברה). המשיך את לימודיו בסדנתו של אנדראה דל ורוקיו שם פגש ציירים איטלקים שיהפכו למפורסמים (בוטיצ’לי, פרוג’ינו ודומניקו גירלנדאיו). כשעזב את הסדנה ב-1482, הצליח להתקבל לחצר וקיבל כמה הזמנות ציור שאפשרו לו לפתוח סטודיו משלו. ליאונרדו דה וינצ’י היה נלהב, ובסופו של דבר שלט במספר אמנויות כמו פיסול, ציור, מוזיקה וציור.
הוא ראה את הציור כמדע, מנתח את הנושא לציור מזוויות שונות, מכין סקיצות. בין יצירותיו המרכזיות, אנו מוצאים כמובן את המונה ליזה, אך גם את הבתולה והילד עם סנט אן, המאגדת שלושה דורות ברגע של שיתוף ואהבה, יוחנן המטביל, שיהווה את הצוואה האמנותית של האמן, ואיש ויטרוביוס, הציור המפורסם המייצג את הפרופורציות האידיאליות של גוף האדם.
עידו הרנסנס, מעבר לכישרונו כצייר, דווקא כישרונו כמהנדס הוא שהפך אותו למפורסם. הוא ראה את עצמו כמהנדס, מדען ואדריכל. בעל טבע סקרן, האמן התעניין בהיבטים רבים של המדע כולל גיאולוגיה, הידרודינמיקה, אסטרונומיה ואנטומיה, שאפשרו לו להבין טוב יותר את החיים ואת העולם סביבו. היעדר ההכשרה האוניברסיטאית שלו העניק לו חופש מסוים של חשיבה ויישום של גאונותו, הרחק מהאקדמיות של תקופתו.
ב-1519, בגיל 67, נפטר ליאונרדו דה וינצ’י בשאטו דו קלו לוסי, והותיר אחריו יצירות והמצאות רבות שילמדו בהרחבה – ייפרמו אפילו – במאות שעברו מאז.
הלובר, מוזיאון ברמה ראשונה המארח יצירות מופת רבות
חלק מיצירותיו של ליאונרדו דה וינצ’י, כולל זו שמעסיקה אותנו כיום, ניתן להעריץ במוזיאון הלובר המלכותי. נפתח ב-1793 בשם “Muséum central des arts de la République”, אוספי המלכים ולאחר מכן נציגי הרפובליקה, ואלה שהועברו על ידי מדינות כבושות, היוו את האוצר המוצג כעת במוזיאון. זה גם שימש כמקום הכשרה לאמנים עד 1803.
הלובר כיום הוא המוזיאון המבוקר ביותר בעולם עם 10 מיליון מבקרים ב-2018. בכניסה לפירמידה הזכוכית של פיי (נבנתה ב-1989), הממוקמת במרכז ה-Cour Napoléon, המבקר מגלה שטח תצוגה של 72,735 מטרים רבועים, עם 36,000 יצירות מוצגות מתוך 500,000 באוסף. יש אמנות מערבית, מימי הביניים ועד למהפכה של 1848, כמו גם יצירות מציוויליזציות עתיקות מזרחיות, מצריות, יווניות, אטרוסקיות ורומיות, אמנות גרפית ואמנות אסלאמית. רבות מהיצירות המפורסמות ביותר בעולם נמצאות שם: בנוסף למונה ליזה, המבקרים יגלו את ונוס דה מילו, ניצחון סמותרקי המכונף, הסופר היושב או רפסודת המדוזה.
לחובבי ההרפתקאות, המוזיאון מציע ערבי פתיחה שמטביעים את המבקר באווירה מרוככת ומציעים נופים מוארים מרשימים של פלאי האדריכלות המרכיבים את הארמון וסביבותיו.
הערכת האמנות אינה שוללת חדשנות דיגיטלית, וחוויה סוחפת ממתינה לאלה המעוניינים לגלות או לגלות מחדש יצירות מסוימות באמצעות מציאות מדומה. אכן, הלובר מאפשר למבקריו ללמוד יותר על ידי קירבה לציור – אין לנסות זאת במציאות! הווירטואלי מאפשר קסמים: המונה ליזה עומדת גבוה, פתאום צצה מתוך סביבת הציור שלה, בעוד המדריך מספר לכם את ההיסטוריה והטכניקות ששימשו ביצירתה.
עבודתו של ליאונרדו דה וינצ’י עצומה, ולימודה מניב תובנות רבות. צייר, אדריכל ומהנדס, חלוצי זה הותיר לנו מורשת יקרה שכל אחד יכול להעריך בערכה האמיתי, בזכות במיוחד המומחים והמוזיאונים שמאפשרים לרבים לגשת אליה ולהבין אותה, כל אחד בדרכו.
