Lavardin: אחד הכפרים היפים ביותר בצרפת

ההתיישבות באתר Lavardin מתוארכת לתקופה הפרהיסטורית, כפי שמעידות חפירות שמצאו גרזנים, חצים וכלי נשק מתקופת האבן החדשה. האתר, שהיה מאוכלס על ידי הגאלים, הפך את האתר המבוצר של Labricinum לכפר גאלו-רומי, כפי שמעידות שרידי מקדש מרקורי.

לקראת סוף המאה ה-8, האזור עובר נצרות בהשפעתו של רישמר, נזיר מטור. הוא התיישב לראשונה ליד הטירה הקדומה, Turris dominica, מגדל האדון, לפני שייסד הרמיטאז’ רחוק יותר, ובכך נתן את שמו לקומונה של Saint-Rimay. עם זאת, הכרוניקות מציינות את Saint-Julien כמייסד הכנסייה הראשון.

Lavardin מבוצרת בסוף המאה ה-10 כחלק מקו מבצרים שהוקם בעמק Loir ללחימה נגד הנורמנים, ברצון של שארל הקירח. רוזן Vendôme, בושאר, העביר את המבצר הזה ל-Foulques Nerra, רוזן Anjou. אחד הווסאלים של רוזן Anjou, Hugues d’Amboise, בן טיפוחיו של Hugues Capet, הגיע לבעלות על המבצר והלורדנות הזה בסוף המאה ה-10 באמצעות נישואין ליורשת.

אחיינו סלומון הקים את מנזר Saint-Gildéric בשנת 1030. במאה ה-11, סלומון השני הקים את מגדל האבן הראשון במבצר הזה כדי להגן על האיכרים של הלורדנות. הם חיו, מחוץ לזמן מלחמה, במערות שנחצבו בסלע. אכן, במשך מספר עשורים הייתה לורדנות Lavardin במלחמה עם זו של Montoire. זה היה בקרב בין Hamelin de Montoire לבין Aimeric de Lavardin במישור Villavard שנולדה האגדה שמאחורי עלייה לרגל של הבתולה השחורה מ-Villavard.

במהלך המלחמה בין הנרי השני מאנגליה לפיליפ אוגוסט, ריצ’רד הלב אריה צר על טירת Lavardin בשנת 1188. מלך צרפת בא לעזרת המיליציות של Montoire ו-Lavardin שהתאחדו, והם אילצו את הכוחות האנגליים להסיג את המצור.

בסביבות 1380, ז’אן השביעי, רוזן Vendôme, התחיל בשיקום הטירה. בשנת 1448, היא אירחה את המלך שארל השביעי ואת אגנס סורל. הוא התקבל ב-Lavardin על ידי רוזן Vendôme ז’אן השמיני שהשלים את שיקום הטירה. מ-Lavardin, המלך ניהל את הכיבוש מחדש של לה מאן – שנפלה ב-15 במרץ – ושם חתם על הפסקת אש עם האנגלים. רוזן Vendôme, שנפל בחוסר חסד מלך לואי האחד עשר, הפך את טירת Lavardin למגוריו האחרונים, ומת שם בשנת 1477.

בשנת 1581, יותר מ-300 תושבים היו קורבנות מגפה לפני שמצאו את עצמם בקונפליקטים בין פרוטסטנטים לקתולים. בשנת 1589, הנרי הרביעי צר על המצבר הקתולי של Lavardin והוא נאלץ לשלוח את נסיך קונטי לנהל מצור שני ולפתור את המצב. בעקבות הכיבוש הזה, הטירה פורקה (1589) והאבנים שימשו את התושבים לבנייניהם. האחוזה נמכרה ונשכחה במשך מאות שנים.

במאה ה-19, נפוליאון השלישי שקל לשחזר את הטירה, אך הוא העדיף את זו של Pierrefonds. במהלך מלחמת 1870, מהנדסים צבאיים פוצצו שלוש קשתות של הגשר כדי לחסום את האויבים והגרמנים שדדו את הכפר. הגשר שוקם על ידי הכוחות של פון מולטקה.