האוסמן האדריכל: חזון ששינה את פריז

בשנת 1853, הטיל הנסיך-נשיא לואי-נפוליאון בונפרטה על האדריכל ז’ורז’ אז’ן האוסמן את המשימה להפוך את פריז לעיר היפה בעולם. התוצאה הייתה מרהיבה, ובירת צרפת הפכה נקייה יותר, משרתת טוב יותר ומאווררת היטב. יתר על כן, היא התרחבה באופן משמעותי ורכשה בניינים בעלי אלגנטיות נדירה שנשארים עד היום מילה נרדפת ליוקרה. מבט לאחור על ההיסטוריה וההיבטים השונים של טרנספורמציות רחבות ההיקף הללו, ששרידיהן נשמרים ומעצבים את סיפורו של הנדל“ן הפריזאי.

ברון האוסמן: חיים בשירות צרפת

בעוד שהישגיו הגדולים נבעו מכישרון אישי בלתי מוטל בספק שהוכח שוב ושוב, האוסמן נהנה מלידה מסביבה וקשרים ש ו את הדרך הישירה לפסגה.

ילדות שהונחתה על ידי משפחה אצילית

ז’ורז’ אז’ן האוסמן, שנולד ב-1809 בפריז, בא ממשפחה שהייתה מחויבת עמוקות לאמונתה הפרוטסטנטית-לותרנית, שאבותיה ברחו מרדיפות בסקסוניה ולאחר מכן באלזס במאה ה-16. אביו היה מנהל צבאי של נפוליאון הראשון ובנו של ניקולס האוסמן, חבר האסיפה המחוקקת והוועידה, ומנהל מחוז סן-אט-יוז. אמו הייתה בתו של הגנרל והברון הקיסרי פרדריק דנטזל.

לימודים מבריקים הקלו על תחילת הקריירה שלו, ועוד יותר מכך כי במהלך השנים הללו פיתח ידידות הדוקה עם דוכס אורליאן, בנו הבכור של לואי-פיליפ, שיועיל לו עם השפעתו.

עלייה מהירה לתפקידי מדינה בכירים

החל משנת 1832, מונה לסגן מושל נראק בלו-אה-גaronne, ולאחר מכן בהתמדה של סן-ז’ירון בארייז’ ובליי בז’ירון. בשנת 1849, לקח על עצמו את תפקיד מושל ה-Var, של ה-Yonne ב-1950 ולבסוף של הז’ירון ב-1851. הוא נקט פרויקטים מרכזיים כמו התקנת קווי רכבת, יצירת מפעלים, הקמת סיוע סוציאלי לאמהות חד-הוריות ומודרניזציה של התאורה ואספקת המים בבורדו.

פקיד בכיר שהתבלט כך במספר אזורים בצרפת, זה בפריז שגאונותו הוכיחה לבסוף את מלוא היקפה. לאחר שהוצג לנפוליאון השלישי על ידי שר הפנים ויקטור דה פרסיני, הוא מונה למושל הסן בשנת 1853.

שיפוץ בקנה מידה גדול: כיצד האוסמן שינה את פריז

באמצע המאה ה-19, פריז לא השתנתה באמת מאז ימי הביניים: רוב רחובותיה היו צרים, מפותלים, חשוכים ולא סניטריים. הסובבים בלב הבירה, תוכלו בקלות למצוא חלק מרחובות אלה שלא שופצו בזמנו של האוסמן (אם כי הם רכשו בכל זאת במודרניות, למזלנו!).

לונדון, מודל לחיקוי

כאשר הקיסר הפקיד את האוסמן על פרויקט שיפוץ פריז, הוא הושפע מביקורו בלונדון, מודל של תכנון עירוני מודרני לאחר שיקומה מהשריפה הגדולה של 1666. מכאן ואילך, האוסמן השתמש בתצפיות על הבירה האנגלית כדי להגדיר פרויקט שאפתני, שמטרתו העיקרית הייתה להקל על זרימת המים, הפסולת והאוכלוסייה דרך רחובות העיר - ובאופן סודי יותר, להכשיל באמצעות ארגון הרבעים כל מרד עתידי.

שדרות רחבים (וארוכים), מאורגנים היטב

כדי לטפל בבעיות הבריאות והתנועה, האוסמן החליט להרחיב את רשת הרחובות הראשיים, כמו Rue Saint-Honoré, Rue Saint-Martin ו-Rue des Italiens, ולצייד אותם במערכת ביוב מתאימה. הוא גם רצה שהרחובות יהיו רחבים מספיק כדי לאפשר מעבר של מרכבה רתומה לסוסים או אומניבוס, ולהציב מדרכה בכל צד כדי לשחרר את מרכז הרחוב מהולכי רגל.

מעריץ של הקו הישר, או “פולחן הציר”, האדריכל האוסמן עיצב מחדש בירה מאורגנת סביב שדרות רחבות העוברות מקצה אחד של העיר לקצה השני. לפיכך, הם קידמו את התנועה ואת המסחר, אך גם את פינוי הפסולת והביוב שנהנו ממערכת הביוב המודרנית, שעדיין קיימת היום.

בפחות מ-20 שנה, נוצרו שדרות ואווניו רבים, מכיכר האומה עד כיכר הכוכב, מGare de l’Est עד המצפה וכו’. גם שדרות האליזה פותחו במקביל: פריז שינתה באופן דרמטי את מראיה.

עיר שהתרחבה ועודכנה

האוסמן נשאר קשוב לאחידות האסתטית של כל עבודתו, והמטרה הראשונית להפוך את פריז ליפה ומרשימה יותר הושגה: האנדרטאות ההיסטוריות המרכזיות הודגשו כאשר הן הוצבו בקו אחד עם השדרות החדשות, והבניינים החדשים התאימו לקודים מחמירים, אליהם נחזור. גשרים נבנו גם מעל הסן כדי לאפשר מסלולים רציפים.

כדי להשיג מרחב נוסף, לא פחות מאחד-עשר יישובים שכנים נעלמו ונבלעו בתוך פריז (לה וילט, בלוויל, מונמארטר וכו’). אחרים סופחו באופן חלקי: העיר התרחבה עד לחומת טייר, מבצר שנבנה תחת לואי-פיליפ כדי למנוע כל לכידה של העיר על ידי צבא זר.

Gare de Lyon ו-Gare de l’Est פותחו הודות לתוכניתו של האוסמן, כמו גם תיאטראות העיר ושטייה. כנסיות חדשות גם העשירו את המורשת הדתית של פריז.

פארקים, כדי שפריז תוכל לנשום

בעוד שחללים ירוקים קיימים מסוימים סבלו מהשיפוץ ההאוסמני** כי הם שכנו על מסלול השדרות הישרות, פארקים וגנים לא נשכחו והיוו חלק בלתי נפרד מאסטרטגיית האדריכל העירוני.

כדי לשפר את איכות האוויר ואת חיי הפריזאים, פארק פותח בכל אחד מ-80 הרבעים של העיר. גם פארק דה ביוט-שומו ופארק דה מונסורי נוצרו במקרה זה, ובואה דה בולון ובואה דה וינסן הפכו ליעדי הליכה חיוניים.

האלגנטיות ההאוסמנית חקוקה על הבניינים

הטרנספורמציות של האוסמן לוו בהריסות רבות ובהקמת בניינים חדשים שתוכננו מחדש לחלוטין, רובם בנייני שכירות או אחוזות פרטיות. קוני נדל“ן פריזאים רבים כיום עדיין מעוניינים להתמקד בחיפושיהם בנכסים בעלי המאפיינים של אדריכלות זו. בואו נבחן מה בדיוק מגדיר אותה.

חזית חיצונית עבודה במיוחד

סגנון החזית ההאוסמנית קל לזיהוי, בניגוד לסגנונות אדריכליים אחרים. חזיתות מפוארות מאבן גזית יוצרות את בסיסה, חתוכות בדייקנות בצורה ליניארית. מבחינת הגובה, הבניינים מצייתים לחישוב המבוסס על רוחב הרחוב שהם צופים אליו, ואסור לעלות על שישה קומות.

המראה של קומות אלה אינו מושאר למקרה: כל אחת מציגה עיצוב הקשור להשימוש המשוער שלה. כך, לקומת הקרקע יש את גובה התקרה הגבוה ביותר, שכן היא מיועדת לחנויות. הקומה הראשונה, או “אנטרסול”, שימשה באותה תקופה בדרך כלל כמקום לאחסון סחורות.

הקומה השנייה נועדה לאכלס את הדיירים העשירים ביותר של הבניין: שם תמצאו מרפסות, פרזולים עבודים ומסגרות חלונות אלגנטיות. הקומה השלישית והרביעית מאבדות חלק מהעושר האדריכלי, תוך שמירה על הסגנון הכללי. הדלתות עשויות להיפתח אל מרפסות במקרים מסוימים.

הקומה החמישית הייתה בדרך כלל מצוידת במרפסת רציפה אך נועדה למשפחות פחות אמידות. לגבי הקומה השישית, היא נועדה לאכלס רק עובדי משק בית.

קישוטי פנים השואפים לאלגנטיות

כל מי שנכנס לדירה בסגנון האוסמן יהיה לו, כמו חזית הבניין החיצונית, קל להגדיר אותה ככזו. אחים משיש, לרוב מגולפים ותופסים מעט מקום בחדרים, מהווים אלמנט דקורטיבי חזק ונשארים במקומם למרות שאיבדו את תפקידם בחימום.

הפרזולים העוברים לאורך קירות שלמים או על גבי לוחות קיר, על התקרה ואפילו על האחים, מעניקים לחדרים השונים אלגנטיות דקורטיבית שעדיין מבוקשת מאוד כיום. אלמנטים אלה נמצאים ברוב החדרים, לא רק בסלון. חדרי השינה, בפרט, עוטרו בפרזולים עשירים באותה מידה.

לבסוף, פרקט מוצק בדוגמת סלמון או נקודה הונגרית מחמם את האווירה ונשאר מילה נרדפת לאיכות: ניתן לשפצו על ידי השחזה ואם מתוחזק היטב, נהנה מאורך חיים כמעט בלתי מוגבל. הוסיפו לאלמנטים המבניים הללו אלמנטים דקורטיביים האוסמניים אופייניים, כמו המראה הגדולה המגולפת הממוקמת על מדף האח או אלמנטים דקורטיביים ספציפיים אחרים.

השיפוץ בקנה מידה גדול של פריז בהנחיית ברון האוסמן התקיים בין 1853 ל-1870, ושינה את פריז לנצח. בפחות מ-20 שנה, 20,000 בניינים לא סניטריים הושמדו ו-30,000 נבנו מחדש, 300 קילומטרים של כבישים פותחו ו-600 קילומטרים של ביוב. מוערך ש-60% מהעיר שונו. שימו לב - לא היו יעה באותם ימים, וכל זה הושג באמצעים מאוד פרימיטיביים: מעדרים, קרדומים וזיעת העובדים!