טירות הלואר: יהלומים חיוניים מהמורשת הצרפתית

אוצרות יופי המושכים מיליוני מבקרים בכל שנה, טירות הלואר נוספו למורשתנו ההיסטורית במשך מאות שנים. פלאים אדריכליים אלה נולדו לעתים ממנזרים בנדיקטיניים שהפכו או מביצורים שנבנו לניהול הקרבות הרבים של ימי הביניים, בעוד אחרים הוקמו בתקופת הרנסנס כדי להרשים את המלכים וחצרם. התבוננות לאחור בתקופה שבה האכזריות של המלחמה העניקה בהדרגה את מקומה לעדינות ולאמנויות.

מקור שסומן ברצון המלכים

כדי להבין מדוע כל כך הרבה טירות מקשטות את האזורים סביב הלואר, עלינו לחזור כמעט עשרה מאות אחורה, אל לב היסטוריה סוערת של קרבות מתמידים. באותה תקופה, בתי אנז’ו ובלואה נאבקו** על רוזנות טור, שנכבשה לבסוף על ידי האנז’ווינים לאחר יותר מחמישים שנות מלחמה. בין המאות ה-12 ל-15 התחוללו שתי מלחמות המאה שהעמידו את צרפת מול אנגליה, ובמהלכן נבנו גם מבצרים רבים.

בסוף תקופה זו, שארל השביעי ולואי האחד עשר הפכו את טור לבירת ממלכת צרפת (לפני העברתה לפריז ב-1594). הרנסנס החל אם כן עם חצר המלך היושבת באזור זה, שם כתוצאה מכך אצילים זוטרים רבים בנו את מעונותיהם. קרב מריניאן שניצח ב-1515 על ידי פרנסואה הראשון סימן נקודת מפנה שלאחריה החלו עבודות בטירות רבות, שאמבור הייתה הראשונה.

אותו פרנסואה הראשון ויורשיו התכוונו להגביר את יוקרת ממלכת צרפת ברחבי העולם. כתוצאה מכך, אמנים ובעלי מלאכה איטלקים רבים הגיעו לעמק הלואר, ובהם לאונרדו דה וינצ’י. האמנויות התפתחו, במיוחד מוזיקה וציור. טירות קיימות עברו טרנספורמציה, שאפו לשכנע ביוקרה ובעושר אדריכלי, כדי להתאים לאורח החיים החגיגי יותר מאשר הלוחמני של התקופה. בעוד שהטירות הוזנחו מעט כאשר המלכים עברו לאזור פריז (כמובן ורסאי, וכן פונטנבלו ולובר), טירות הלואר נלקחו על ידי אצילים אחרים באמצעות רכישה או מתנה.

בסופו של דבר, השם “טירות הלואר” אינו מתייחס לקבוצה מדויקת של מעונות. יש לו יותר אופי תיירותי הקשור לעושר האנדרטאות באזור זה שהוכרז כמורשת עולמית על ידי אונסק“ו ב-2000 בשם “עמק הלואר”. אמנם לבניינים עשויים להיות מאפיינים משותפים, רובם נבנו מטופו או מלבנים עם פינות טופו, אך אין רשימה המקטלגת אותם. גם הגבול הגיאוגרפי מ debate: מחוזות סארט ומאיין לפעמים נכללים ולפעמים לא, ויש שאפילו היו מרחיבים את הכינוי עד לנייבר.

Chateau de Langeais

טירות מלכותיות מפוארות מההיסטוריה

במספר 11, הטירות המכונות “מלכותיות” חייבות כמובן את הכינוי הזה לעובדה שנבנו והיו בבעלות מלכים. הנה סקירה קצרה של מקורותיהן.

• שאמבור: הטירה הגדולה ביותר באזור הלואר, נבנתה בלב הפארק היערי הגדול ביותר באירופה, שאמבור מרשימה בעושר אדריכלי שאין לו אח ורע. פרנסואה הראשון הקים אותה כפי שאנו מכירים אותה במאה ה-16, במקום טירת רוזני בלואה. במקור תוכננה כבית ציד שנבנה לתהילת המלך, הפרויקט התפתח בהנחיית שמות גדולים באדריכלות. למידע נוסף על Château de Chambord: (re)live the renaissance!

• שנונסו: ממוקמת באן-א-לואר, טירת שנונסו נבנתה בצורתה הנוכחית החל מ-1513. היא מכונה טירת הגבירות מכיוון שנבנתה ושופצה בהצלחה על ידי מספר שמות נשיים גדולים מההיסטוריה הצרפתית: קתרין בריסונה, דיאן דה פואטיה וקטרין דה מדיצ’י בין היתר. שימו לב שהיא סופחה לכתר ב-1535 על ידי פרנסואה הראשון בתשלום חובות.

• לאנז’ה: נבנתה מחדש על ידי לואי האחד עשר ב-1465 על יסודות מבצר ימי-ביניימי שנהרס על ידי שארל השביעי (למעט המגדל הראשי, שהוא אחד המגדלים האבן העתיקים ביותר בקיום), טירת לאנז’ה נישאת מעל הלואר באן-א-לואר. בחומותיה נישא שארל השמיני לאן מברטאן ב-6 בדצמבר 1491 בשבע בבוקר. למידע נוסף על Château de Langeais: A gem of the Loire Valley.

• סומיר: סופחה לכתר הצרפתי על ידי פיליפ אוגוסט, טירת סומיר נבנתה על גבעה במאן-א-לואר שהופכת אותה נראית למרחק קילומטרים. מבוצרת באופן מתמיד בהקשר של מלחמות ימי הביניים, היא נשארה מבצר לוחם בתקופת הרנסנס לפני שהפכה לזמן קצר לכלא על ידי נפוליאון, ולאחר מכן למחסן נשק על ידי לואי השמונה עשר. ב-1862, הוכרזה כאנדרטה היסטורית.

• אמבואז: צורפה לכתר ב-1434 כדי להפוך למעון מלכי צרפת, טירת אמבואז נישאת מעל הלואר באן-א-לואר ומחזיקה באוסף מפואר של רהיטים גותיים. בעוד שהיא הייתה זירת הקונספירציה של אמבואז ב-1560, המעשה הראשון של מלחמות הדת, טירת אמבואז הייתה קודם לכן מעונו של לאונרדו דה וינצ’י שהוזמן למקום זה על ידי פרנסואה הראשון.

• פלסי-לה-טור: שנקראה בעבר מונטיל-לה-טור, טירה זו נרכשה על ידי המלך לואי האחד עשר, שמת שם חמש עשרה שנה מאוחר יותר, ב-1483. בתחילה עוטרה ושופצה, היא ננטשה בסופו של דבר עד למהפכה, לאחריה היא כמעט הושמדה לחלוטין. רק החלק הדרומי של המעון לשעבר שוקם ושרד עד היום.

• אנז’ה: נבנתה במאן-א-לואר על שפה הנישאת מעל המאן, טירת אנז’ה מכונה גם טירת דוכסי אנז’ו. היא נהנית ממיקום אסטרטגי אך אנרי השלישי רצה להרסה בעקבות צרות מלחמות הדת. רק החלק העליון של המגדלים הושמד, והטירה שימשה לאחרונה יותר ככלא, משמרת ומחסן נשק במלחמת העולם השנייה.

• שינו: שולטת על הוויין, טירת שינו נבנתה על אתר שהיה מאוכלס במשך אלפי שנים. הוחזקה על ידי רוזני בלואה מהמאה ה-10, היא מחולקת בהדרגה לשלושה חלקים מאוד שונים: מבצר קודרה, הטירה האמצעית ומבצר סן-ז’ורז’, לכל אחד גדר וחפירות משלו. היא צורפה לכתר הצרפתי במהלך כיבושה ב-1205 על ידי פיליפ אוגוסט.

• בלואה: מעון אהוב על מלכי הרנסנס, טירת בלואה נבנתה בלואר-א-שר כדי להפוך למעון מלכותי תחת שלטון לואי השנים עשר, שם נולד ב-1462. היסטוריה עשירה גרמה לה להיהרס במתקפת ויקינגים במאה ה-9, ולאחר מכן לעבור בין ידי משפחות רבות. ז’אן ד’ארק הוכתרה שם לפני יציאתה להסרת המצור על אורליאן ב-1429.

• לואש: נבנתה בעמק הלואר במאה ה-11, טירת לואש נכבשה על ידי ריצ’רד הארי בסוף המאה ה-12 ולאחר מכן נכבשה מחדש על ידי פיליפ השני מצרפת, שצירף אותה לתחום המלכותי. בהמשך שימשה כבית סוהר מהמאה ה-15 עד 1926, בין היתר לכליאת שבויים אנגלים במהלך המהפכה האמריקאית.

• טור: מעון מלכותי מהמאה ה-15 אך נבנתה במאה ה-11 לפני שעברה מספר הרחבות, טירת טור איבדה את הדרה במהלך הרס נרחב במאה ה-18. שני מגדלים שנותרו עוטרו אז בבניין חדש כדי לשמש כקסרקטין, לפני שיקום מועיל במאה שעברה ועבודה אמיתית פורייה הודות לחפירות ארכיאולוגיות שהחלו ב-1980.

Chateau Azay-le-Rideau

טירות אצילות שהתרבו

הנוכחות של המלוכה בעמק הלואר במשך מאות שנים עודדה את הבנייה במיקום זה של מעונות רבים לעתים מבוצרים, שלאחר מכן עוטרו כדי להרשים את חצרות המלכים. מספרם מוערך ב-3,000, רובם ממוקמים באזורי פאי דה לה לואר וסנטר-וואל דה לואר. אנו מציינים כאן 12 מהטירות החשובות ביותר.

• שאטודון נישאת מעל הלואר ב-Eure-et-Loir. זו אחת הטירות הצרפתיות הראשונות של אדריכלות פנאי. היא שמורה בצורה מושלמת והוכרזה כאנדרטה היסטורית.

• אזה-לה-רידו הפכה לאנדרטה היסטורית ב-1905, בעקבות מכירתה למדינה באותה שנה. היא מנוהלת כיום על ידי המרכז לאנדרטאות לאומיות.

• בוורגאר פתוחה לציבור והוכרזה כאנדרטה היסטורית מאז 1840. היא ידועה במיוחד בזכות גלריית הדמויות המפורסמות.

• ברזה בולטת בזכות הרשת הטרוגלודיטית של תת-הקרקע והחפירות שלה, המורכבת היסטורית מחדרים שונים עם שימושים שונים, אזרחיים וצבאיים כאחד. היא הוכרזה כאנדרטה היסטורית ב-1979.

• ולאנסה ממוקמת בברי אך חולקת מאפיינים עם שאמבור. ממבצר פאודלי, היא הפכה לטירה מודרנית ביוזמת לואי ד’אטאנפ במאה ה-16. עבודות הקישוט נמשכו יותר מ-100 שנה.

• בריסאק היא טירה מבוצרת עם היסטוריה עשירה שראתה אותה מחליפה בעלים מספר פעמים. היא פתוחה כיום לציבור והוכרזה כאנדרטה היסטורית ב-1958 ו-1966.

• שאנטלו היא טירה מהמאה ה-18 שלצערנו הושמדה על ידי יזמי נדל“ן ב-1823. מספר חלקים של האחוזה הוכרזו מאז כאנדרטאות היסטוריות, כגון הפגודה או בית הגנן.

• שאמון-סיר-לואר נבנתה במאה ה-10 על ידי אודס הראשון, לפני שעברה בירושה למשפחת אמבואז במשך חמש מאות שנים. הטירה שינתה ידיים מספר פעמים לפני שנמכרה למדינה ב-1938.

• שברני, נבנתה במאה ה-17, מרשימה בכך שהעניקה השראה לארגה ליצירת טירת מולינסאר, שהיא העתק של חלקה המרכזי. למידע נוסף על Château de Cheverny, a concentration of treasures to admire.

Chateau de Cheverny

• קלו-לוסה, שנקראה בעבר מנואר דו קלו, נבנתה במאה ה-15. לאונרדו דה וינצ’י גר שם שלוש שנים פוריות במיוחד לעבודתו.

• דוכסי ברטאן נוסדה במאה ה-13 להגנה על נאנט. מעון דוכסי, היא הפכה למבצר מלכותי כאשר ברטאן צורפה רשמית לממלכת צרפת בצו שנחתם בטירה ב-1532. למידע נוסף על Château des Ducs de Bretagne, a Nantais wonder.

• וילאנדרי היא האחרונה מהארמונות הגדולים על גדות הלואר, נבנתה במאה ה-16. יש לה גנים מרשימים המשתרעים על פני יותר משישה דונם, ששוקמו בסבלנות מ-1906 על ידי ד“ר חואקים קרבאיו.

מעונות ואנדרטאות רבים נוספים ראויים להתפעלותם באזור שראה תהפוכות רבות שהן במקור של ארצנו כפי שאנו מכירים אותה היום. דבר אחד בטוח: אוהבי היסטוריה ואבן בהחלט לא ישתעממו במהלך שהייה בעמק הלואר!