טירת סומיר, מוזיאון לאמנות ולמלחמה
מדובר בטירה שניצבת על גדות הלואר, המאירה את העיר שמתחתיה בלובנה הצחור ובמראה הצריחים שלה, המכוסים ברעפים. במשך יותר מעשרת אלפים שנים האתר מבוצר על ידי שליטים עוקבים שזיהו בנוף שמשתרע על פני מן ולואר עמדה אסטרטגית ברורה. כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו וכמונומנט היסטורי, סומיר נותרת פלא שיש להתפעל ממנו ללא הסתייגות, כאשר שיאה הוא באוספים אמנותיים ייחודיים המוצגים במוזיאון שבתוכה. התמקדות בטירת סומיר, המוקדים שלה והתפתחותה הסוערת.
מדובר בטירה שניצבת על גדות הלואר, המאירה את העיר שמתחתיה בלובנה הצחור ובמראה הצריחים שלה, המכוסים ברעפים. במשך יותר מעשרת אלפים שנים האתר מבוצר על ידי שליטים עוקבים שזיהו בנוף שמשתרע על פני מן ולואר, עמדה אסטרטגית ברורה. כאתר מורשת עולמית של אונסק“ו וכמונומנט היסטורי, סומיר נותרת פלא שיש להתפעל ממנו ללא הסתייגות, כאשר שיאה הוא באוספים אמנותיים ייחודיים המוצגים במוזיאון שבתוכה. התמקדות בטירת סומיר, המוקדים שלה והתפתחותה הסוערת.
צביעות צבאית מתמדת עד לסוף המאה ה-19
חייו הצבאיים השניים של האתר התעוררו במהרה, עם בנייתו של צריח מרכזי ותמוכות המשולבות בארבעה צריחים, המהווים את בסיס הטירה שאנו מכירים כיום. סדרה של שינויים בוצעו לאורך הזמן. המלך לואי הקדוש הגביה את המבצר בשנת 1227, בעוד לואי הראשון מאנז’ו החליף את הצריחים הישנים בחדשים מתומנים. האתר הפך לאחר מכן למקום של הנאה, ורנה ד’אנז’ו עבד על שיפור הנוחות שלו. עם זאת, לאחר מכן הוא ננטש יותר או פחות למשך יותר מ-100 שנה.
העברת העיר והטירה למפלגה הפרוטסטנטית בשנת 1589 אפשרה לפיליפ דופלסי-מורנה, יועץ של אנרי הרביעי, להתיישב שם. הוא ביצע שיפוצים רבים והקים את הביצורים הנוכחיים. אם לואי ה-14 ומזראן עדיין השתמשו במבצר, הוא חווה תקופת נטישה נוספת. לא היה צריך לחכות עד 1810 שהפך לבית סוהר ביוזמת נפוליאון. רק ארבע שנים מאוחר יותר, לואי ה-18 הפך אותו למחסן נשק שהפיצוצים הקבועים בו הפריעו לתושבי סומיר.
בשנת 1889, כל השימוש הצבאי ננטש. עיריית סומיר רכשה את המבצר מהמדינה בשנת 1906 והקימה בו את המוזיאון העירוני שלה. לאחר מכן הוא נהנה משיקומים מספר, בין היתר לאחר מלחמת העולם השנייה ולאחרונה, סביב שנת 2000.
טירה צבאית אך אלגנטית
כמו רומא, סומיר לא נבנתה ביום אחד. במקור, “חומת בואל” של המאה ה-10 תיחמה באורך של קילומטר שטח של כ-6 דונם. מספר מתחמים מוגבלים נוספים נוצרו לאחר מכן עד המאה ה-16. הצריח הראשון שהוקם לא שמר על מראהו המקורי זמן רב, בעוד מילוי הפך את קומת הקרקע שלו למרתף. זו הייתה רק ההתחלה של שינויים שהדגישו בתורם את ההגנות של האתר, ואת הנוחות שלו. צריח רומנסקי במאה ה-12, צריח מרכזי רומי במאה שלאחר מכן, ולאחר מכן ארבעה צריחים עגולים ומרשימים מכוסים ברעפים ומחוברים בחומות חיצוניות, תרמו להעניק לו את המראה המרהיב שניתן להתבונן בו כיום, בסגנון דמוי רנסנס.
אם הבעלים תמיד רצו להפוך אותו לטירת רוזן ראויה לצרפת, מעל לכל אקלים המלחמה נגד האנגלים דחף לחזק את החומות ולהקים צריחים. בנוסף להכפלת המתחמים, פורטל דה שאן הוקם, חלונות נמוכים הורכבו עם סורגים והכניסה לצריח המרכזי הוגנה על ידי גשר תלוי.
במקביל, יוקרה נותרה מטרה: פסלים הוצבו, גרם מדרגות כבוד שהוביל לאולם הגדול הותקן וקישוטים רבים כמו נקודות תצפית בוודאי היו קיימים, שמהם לא נותר כל עקבה כיום.
טירת סומיר כיום
אם צעדיך יובילו אותך לסומיר, שני פלאים מחכים לך: נקודת התצפית, ואוספים עשירים המוצגים במוזיאון. אמנות שימושית, אמנויות יפות, אתנולוגיה ומדעי הטבע מיוצגים שם, כאשר השיא הוא באחת האוספים היפים ביותר של קרמיקה בארץ ושטיחים ייחודיים. אוסף “הסוס” בקומה השנייה מאגד יחד חלקים עתיקים של רתמות סוסים, ספרי וטרינריה או פרדות, וכן הדפסים של סוסים.
המכלול האדריכלי של הטירה ראוי אף הוא למבט ומספר את הסיפור המרתק של העבר האזורי. של מנזר סן-פלורן, שהיה אחד החשובים ביותר בצרפת המערבית עד המאה ה-16, נותר רק מונומנט הידוע כ“האבטיאל”, שריד מכנסיית המנזר הישנה. צריחי ההגנה וחרכי הקשת שלהם מעניקים למבנה אווירה מלכותית, מחזקים את הרושם של כוח שקט של מבצר התלוי גבוה, שאינו מביט מלמעלה על מבקריו.
בידור סדיר מוצע לילדים, ומשפחות מוזמנות לעשות פיקניק בפארק הטירה בחופשיות, בין היתר בתקופת הקיץ במהלך ערבי שישי שבועיים המציעים הקרנת קולנוע באוויר הפתוח. צאו לכבוש את טירת סומיר!
