קרניבל דנקרק

הרחובות נכבשים על ידי קהל צבעוני ושמח שעליו המטריות והתחפושות הפרחוניות תופסות את מרכז הבמה – ברוכים הבאים לקרניבל דנקרק! במשך כמעט שלושה חודשים, העיר חיה בקצב העליז של החגיגות. קרניבל שמשמיע רעש גדול עבור אירוע עמוק שורש במורשת התרבותית של צפון צרפת.

אבל מאיפה מגיעה המסורת הזו?

עלינו לחזור אחורה למאה ה-17 כאשר דנקרק סופחה זה עתה לממלכת צרפת, לאחר שהייתה עיר אנגלית. הדייגים, שהיו רגילים לדוג דג הרינג בים הצפוני, עברו לדייג של דג מרל, ובכך התרחקו מהתחרות ההולנדית. לפיכך, הם יצאו למשלחות שנמשכו מספר חודשים בשנה, מאפריל ועד ספטמבר, ללא ודאות של חזרה. מסיבה זו, ובראש ובראשונה, הם קיבלו את שכרם, וביום לפני ההפלגה ארגנו מסיבה גדולה. מכיוון שהדייגים היו עוזבים למחרת, נהגו לשאול את בגדי נשותיהם.

במה העניין כרוך?

משתתפי הקרניבל לוקחים גאווה מיוחדת בהתחפשות. הם לא חוסכים ביצירתיות במציאת ה“קלטש” המושלמת שלהם ובהתמזגות עם הקהל הצבעוני והמעוטר בפרחים. גשם של “ברגונר” מתפזר ברחבי רחובות העיר – מטריות אלו הן חלק בלתי נפרד לחלוטין מפולקלור דנקרק. הן גם בצבעי האגודות השונות, מה שמאפשר למשתתפים לזהות אחד את השני בתוך הקהל. אגודות אלו הן גם אלו שמארגנות את הקרניבל הזה מדי שנה.

מבחוץ, זה נראה כמו קפרנאם גדול, עם ההמון הענק והצפוף הזה, אבל כשמתבוננים מקרוב, יש ארגון אמיתי – משתתפי הקרניבל צועדים לפי קצב מנהל התזמורת בראש, ואחריו המוזיקאים, שמציינים את המסלול לעקוב אחריו.

באופן קבוע, משתתפי הקרניבל מתרחקים מהתהלוכה כדי להצטרף ל“קפלות” – בתי התושבים הפתוחים לאלה שרוצים לבוא לשתות ולאכול בכל חביבות. האגודות מארגנות נשפים להנאת כולם. משתתפי הקרניבל גם נוטלים חלק בהתלהבות בנאום ראש העיר מול העירייה ובזריקת ההרינג המעושן – מחווה לדייג של פעם, כאשר הם מנסים לתפוס את הלובסטר הפלסטי שראש העיר זורק בתמורה ללובסטר אמיתי! ה“ריגודון” מסמן את הסיום הגדול של הקרניבל הזה ומורכב מחזרה על כל שירי הקרניבל. באופן מאוד סולמני, למשתתפי הקרניבל יש את ההרגל לכרוע ברך, כובעם על לבם.

למה שלא תשתתפו השנה בקרניבל שנושאו חוש הומור טוב ותחוו את החברות היקרה הזו כל כך לאזור הזה?