זום על 'אימפרסיה, זריחה', הציור המפורסם ביותר של קלוד מונה

“אימפרסיה, זריחה” הוא ללא ספק הציור המפורסם ביותר של קלוד מונה, אך גם של תנועת האימפרסיוניזם. ומסיבה טובה: יצירה זו היא זו שנתנה את שמה לתקופה זו. אז עולה שאלה: מדוע ציור זה הפך לכל כך פופולרי? הצגה של יצירה יוצאת דופן שסימנה נקודת מפנה בתולדות האמנות.

ההיסטוריה של הציור “אימפרסיה, זריחה”

ב-13 בנובמבר הלך קלוד מונה לנמל של הברפור, העיר שבה גדל. המהפכה התעשייתית עיצבה את התקופה הזו כשהחברה עברה טרנספורמציה. הנמל של הברפור כפי שאנו מכירים אותו היום שונה לחלוטין ממה שהיה אז: הפצצות מלחמת העולם השנייה עדיין לא התרחשו…

קלוד מונה צייר את הנוף הזה כשכנראה בראשו ציוריו של ויליאם טרנר שהוא יכול היה להתפעל מהם בשנה הקודמת בלונדון. הסגנון שלו מושפע באופן עמוק מהעומק האטמוספרי של הצייר האנגלי, שכידוע, השפיע עליו עמוקות. הציור נוצר ב-1872, אך לדעת מומחים מסוימים, ייתכן שנוצר ב-1873 או ב-1874.

חשיפה ראשונה שזכתה לביקורת קשה

כאשר הוצג לראשונה בתערוכת “החברה האנונימית של אמנים, ציירים וחרטים” ב-1874, עבודתו של מונה הייתה נושא לביקורת רבה. בדיוק כמו עבודות אחרות של האמנים שהיו נוכחים, כמו רנואר, פיסארו או סיסלי. אך אם ציור זה נמצא במקור המונח “אימפרסיוניזם”, זה בעיקר הודות ללואי לרוי שכתב ב-1874 עבור Le Charivari, מאמר לעג על התערוכה. לרוי שזיהה את בד הנוף של מונה, כתב עליו: “מה הבד הזה מייצג? אימפרסיה! אימפרסיה, הייתי בטוח בזה. אמרתי לעצמי גם מאז שאני מתרשם, חייבת להיות אימפרסיה בזה. […] טפט עובד יותר מנוף הים הזה”. הוא אפילו כינה את מאמרו “תערוכת האימפרסיוניסטים”. לואי לרוי בדיוק נתן שם לתנועה החדשה הזו: “אימפרסיוניזם”.

בביקורות אחרות על תערוכה זו ניתן היה גם לקרוא: “האוסף המגוחך הזה של אבסורדיות”, “המריחות המטופשות ביותר” או שוב “מרים מונה ופיסארו וגברת מוריסו נראים כאילו הכריזו מלחמה על היופי”.

זום על הציור

בציור “אימפרסיה, זריחה”, ניתן להבחין בחזית בדמות ספינה שעליה שני דייגים. קצת יותר רחוק, ספינה שנייה מחזקת את אפקט העומק. הציור הוא בגוונים קרים יחסית, למעט השמש שמתפרצת דרך הערפל. היא בהחלט הנקודה המרכזית של הקומפוזיציה. אכן, השמש בולטת במיוחד עם הגוונים החמים והחדות שלה, בניגוד לרקע, שם מתגלה נמל הברפור עם ספינות המפרש שלו, קיטור ומפעלים.

דרך הציור שלו, קלוד מונה מראה לנו נמל בפעילות בשעות הבוקר המוקדמות. סצנה מייצגת מאוד את ההתפתחות האינסופית של הסחר הימי באמצע המאה ה-19.

בנוגע לגודלו, היצירה די קטנה: 48 סנטימטרים בגובה ו-63 סנטימטרים ברוחב.

נרכשה בחזרה על ידי ארנסט הושדה, חבר של מונה, עבור 800 פרנק, ולאחר מכן נמכרה שוב לז’ורז’ דה בליו, אספן, עבור 210 פרנק. הציור נשאר במשפחה עד 1938, כאשר הצטרף למוזיאון מרמוטן בפריז.

ההיסטוריה של ה“אימפרסיוניזם”

האימפרסיוניזם הוא פרי של מחקר ודיונים רבים. תנועה זו נולדה בצרפת במהלך החלק המאוחר של המאה ה-19. בניגוד לבדים האפלים והמעורפלים של הציור האקדמי, האימפרסיוניסטים חוללו מהפכה בציור של התקופה הזו. הטכניקות משתנות, האור, האטמוספרה ועין הצייר הופכים לנושא האמיתי של הציור. יש לציין שלקח כמעט 30 שנה עד שעיניים של בני התקופה התרגלו לסגנון הציור החדש הזה.

האם תרצו לדעת עוד על אימפרסיוניזם? הנה 5 דברים שכדאי לדעת על תנועה זו.

מוזיאון מרמוטן מונה, אתר מפתח של האימפרסיוניזם

מוזיאון מרמוטן, שהפך למוזיאון מרמוטן מונה ב-1990, ממוקם ברובע ה-16 של פריז.

בית העיר הישן הזה היה במקור אביזר ציד שנבנה עבור המרשל כריסטוף אדמונד קלרמן, דוכס ולמי (1802-1868). הוא נרכש ב-1882 על ידי ז’ול מרמוטן, עורך דין, פוליטיקאי ואספן אמנות, שאחסן שם את האוספים שלו שהוקדשו לתקופה הנפוליאונית. בנו פול, גם היסטוריון אמנות ואספן, הפך אותו בהמשך למגוריו, אותם הוריש לאקדמיה לאמנויות יפות במותו ב-1934. מוזיאון מרמוטן נולד.

מקום זה הפך במהירות לאתר מפתח של האימפרסיוניזם. האוסף של המוזיאון מאגד יותר מ-100 יצירות מופת של קלוד מונה וכן קנבסים רבים של גוגן, גיולומן, רנואר, סיסלי…

עם זאת, למרות שהוא מכיל את היצירות האימפרסיוניסטיות הגדולות ביותר, למוזיאון יש אוצרות אחרים. אכן, הוא מכיל אוסף המשלב ציורים, רהיטים וחפצי אמנות בסגנון האמפייר.

קראו גם: “הארוחה על הדשא, יצירה לגלות במוזיאון ד’אורסה”